הצעד הראשון:
052-7604943

כמה שווים החיים שלך?
את רוצה יותר ולא יודעת איך?
במקום לדבר על שינוי, בואי לעשות אותו. עכשיו!

לשינוי לחצי כאן

 שם מלא:

טלפון:

דוא”ל:

כתבו אלי:

לקבלת טיפים ייחודיים לשיפור מיידי בחייך, מלאי את פרטייך עכשיו:

אימון אישי מקטין את הפער בחיי המתאמן, בין המצוי בחייו (חוסר סיפוק בעבודה, זוגיות מקרטעת...) לרצוי מבחינתו (תחום עיסוק משמעותי, זוגיות טובה ורגועה). אימון אישי מבחינתי הוא ההבדל בין חיים מספקים וטובים, חיים שהמתאמן בוחר, חיים של בחירה לבין חיים של חוסר ברירה, שיגרה אפורה וחוסר סיפוק.
אימון אישי הוא תהליך ממוקד מאד וקצר מועד (כ 10-12 מפגשים בממוצע), ומטרתו להוביל לפריצת דרך משמעותית בחיי האדם על ידי הקניית "ארגז כלים" אימוניים ושימושיים, שיעזרו לו בהגשמת המטרה וגם בתחומים נוספים בחייו, גם אלו שלא התאמן עליהם, כי שינוי בתחום אחד משפיע על כל המערכות הנוספות: זוגיות, משפחה, עבודה, חברה ועוד.
אותם כלים מסייעים להשגת מטרות ויעדים בהם המתאמן בוחר.
אימון מתמקד בהווה והעתיד ולא מתעכב על העבר. חשוב מה עברת, אלא יותר חשוב "מה אתה עושה עם זה".

פרק ראשון:

מנת פתיחה
היינו תוך כדי צעדת הספורט היומית שלנו. מדי ערב, אותו המסלול רק בזמן קצר יותר. שתיים שנאבקות באותו הדבר, אלא שהפעם זו הייתה גם הפעם האחרונה. "אני רוצה לספר לך משהו שאף אחד לא יודע. זה חייב להישמר בסוד לעולם, כדי שלא יזיק לי בשידוכים".
כשהיא אמרה את זה, הכנסתי מהר כמה במבות לפה, שיסתמו לי אותו היטב, כדי שאוכל להקשיב טוב יותר.
ככה זה היה מדי ערב. אנחנו יוצאות לצעדה, "ספורט" בעגה חברתית. בשלב מסוים אני מוציאה ממתק משקית, מציעה לחברתי, היא תמיד מסרבת להתכבד, ואני אוכלת אותו תוך כדי הליכה מהירה, דיבור מהיר והתנשפות מהירה לא פחות. (ואני ממשיכה להציע בכל פעם מטעמי נימוס).
"גילו שאני לא סתם שמנה, ויש סיבה למה אני לא מצליחה לרדת במשקל למרות כל המאמצים. יש לי בעיה בבלוטת התריס. אני לא יודעת מה זה אומר, אבל אצטרך ליטול כדורים כדי להסדיר את העניין, וכך אוכל לרדת במשקל. לכן לא אצטרף עוד לצעדה היומית, ולא נלך יחד לפגישה השבועית".
דווקא היא הייתה רצינית בתהליך: אכלה לפי תפריט מדויק שנתנה הדיאטנית, ואפילו הלכה מהבניין שלי לבניין שלה (מרחק של כמה מטרים וכמה מדרגות) כדי לקבוע מדי יום את שעת הצעדה הקבועה, ואילו אני הייתי מתקשרת...
במשך שבועות ארוכים היא הייתה חברה למאבק יום-יומי, חברה למלחמה קיומית, שותפה לתהליך שאמור היה להצליח, משתפי"ת יחידה, פרטנרית לסודות שאף אחד אחר לא יודע (לא באמת ירדתי במשקל. דווקא עליתי השבוע)...
אני זוכרת, שמאותו הרגע התפללתי שגם לי תהיה בעיה בבלוטת התריס, ככה אני לא אהיה אשמה במשקל העודף שלי. ככה אמא תוכל להפסיק להעיר לי. ככה יהיו לי חברות רבות יותר. ככה החיים שלי יהיו קלים הרבה יותר (תרתי משמע).
זהו. מהיום אני מתפללת שתהיה לי בעיה בבלוטת התריס.*
הייתי רק בת עשר.

אשמה.
אין כמו למצוא קרבן, להאשים אותו, להטיל עליו את מלוא האחריות, הכעס, הזעם, התסכול, הקושי שבהתמודדות – כדי להרגיש מיד טוב יותר, גם אם הבעיה לא נפטרה, כלומר, נפתרה.
כבר בגיל עשר חיפשתי קרבנות להטיל עליהם את האשמה שהטילו עליי, ביקשתי להשליך ממני והלאה את חוסר האונים של ילדה שלא מצליחה לרדת במשקל, אבל לא מצאתי דרך להתחמק מההתמודדות, משהו שיקל מעליי את המעמסה. לא בעיה בבלוטת התריס, אפילו לא חצ'קונים שיגרמו לי לשקול שנית אם לאכול שוקולד או לא. כלום. ממש ילדה בריאה.
הו, כמה הצטערתי אז, והייתי רק בת עשר. אילו הייתי יודעת מה מחכה לי בשנים הבאות בוודאי הייתי מתפללת עוד יותר שתהיה לי איזו בעיה, משהו קטן, שכשאניח את הראש בלילה על הכרית, כשאף אחד לא שומע ולא רואה, אוכל לבכות שאני לא אשמה, ו"למה זה מגיע לי", במקום לבכות על חוסר אונים, כשאין את מי להאשים חוץ מאת עצמי.
* * *
מהיכן אתחיל?
עשרים וכמה שנים. עדיין קצת ילדה, רוב הזמן בוגרת מעבר לגילי. ותמיד, תמיד מתמודדת. נכון, יש עוד אנשים רבים בעולם שמסתובבים עם משקל עודף עליהם, אבל כשאני נושאת את שלי – כבד לי מספיק. כבד לי מאוד. בכל פעם שאני רואה איש, אישה, ילד, ילדה, ואפילו תינוק שמנמן בעגלה, אני נדה בלבי ואומרת: אחים לצרה צרורה, אלא שבמקרה שלי – אין מדובר בחצי נחמה.
כשצובטים בלחי של אחד מאחייניי השמנמנים בחיוך ואומרים "איזה ילד מתוק", אני יודעת שמהר מאוד יגיע הגיל שקפלי השומן לא ייחשבו למתוקים, הוא כבר לא יהיה חמוד, ואף אחד לא יחייך ויגיד 'כיף שאפשר לצבוט אותו בלחיים'. המשקל שלו סתם יהיה מטרד.
כי אפשר לדבר על זה בהומור רגיל, שחור או עוקצני, אפשר להמשיך לחייך במלוא הפה, אפשר להגיד "אז מה? אני מאושרת". אבל בפנים, מתחת לערמות של שומן, עודפים רבים של משקל, מאחורי עיניים קטנות וצוחקות, מאחורי הליכה בטוחה, אסרטיביות ברורה ויצירת רושם מושלם – האני שלי, הלב שלי, החיים שלי – נמסים.
רק אלוקים יודע מה עברתי ומה אני עוברת, רק הכרית סופגת את הדמעות, רק המקלדת חווה את הכעס שלי כשאני פגועה ומתוסכלת, ורק המחשב שלי קולט אותי בדממה. לא אומר לי שאני יפה, אבל גם לא מתרה בי שאני שמנה. לא מאשים אותי ולא משמין אותי. בדממה שקטה הוא מקבל אותי כמו שאני. וכל חיי אני רק מחפשת להרגיש את ה"אישור" שאני יותר מסתם מישהי שמנה.
* * *
יש מכם שיודעים היטב על מה אני מדברת מתוך התמודדות אישית. יש החושבים שהם מבינים על מה אני מדברת מתוך היכרות עם שכנה-חברה-מכרה, ואחרים פשוט לא מבינים על מה המהומה. רוצים להבין? רוצים להרגיש? לכו לקצב, בקשו ממנו נתח בשר גדול במיוחד, רק כדי להרגיש מה הוא כובד משקל של שמונים קילוגרמים. ארבעים קילוגרמים בכל יד. נסו להרים אדם מבוגר, מטר שמונים במשקל רגיל וללכת אתו כמה פסיעות... קל לכם? גם לי לא. אבל אתם יכולים להוריד מכם את הכובד, ואילו אני נושאת אתי את המשא הכבד והמיותר הזה כבר יותר מדי זמן. למשא שלי קוראים: עודף משקל.
לא עודף של קילוגרם או שניים, עשרים או ארבעים ושניים, אלא שמונים ומשהו קילוגרמים מיותרים.
אני, אדם אחד ויחיד, שוקלת בערך כמו שני אנשים ועוד ילד קטן.
ביחד.
המשקל שלי, ההתמודדות שבאה בעקבותיו, המעמסה, המשא, המסע – כל אלו השפיעו על הבחירות בחיי, על דרכי שלא דומה לשום דרך אחרת, על האמונה שלי, על ההתייחסות שלי לאנשים.
ועל החיים שלי.
רגע לפני שינוי קיצוני בחיי, רגע לפני בחירה בדרך שאין ממנה חזרה עבור מי שכבר איבדה כל כך הרבה ולא רוצה לאבד עוד...
רגע לפני שאני יודעת, באופן סופ(נ)י, ש'אין לי תקווה'...

דבורי וקשטוק, מאמנת אישית מוסמכת, מנהלת את "סוויטש' – אימון לשינוי":

המושג "אחרי החגים" הפך קצת לבדיחה, משום שזמן רב לפני תקופת החגים (חגי תשרי או חג פסח) כבר מדברים על "אחרי החגים", אבל למעשה, זה כלל לא בדיחה. זו ההזדמנות לחזור לשיגרה טובה יותר ונכונה יותר עבורך, כי שיגרה לכשעצמה היא דבר מבורך אך חשוב שתיהיה כזו שהכי קרובה למצב שהוא אידיאלי לך כדי לחיות את היום יום בטוב ולראות את היופי שבחיים. ואם לא שמת לב, "אחרי החגים" כבר כאן.
אז מה ההזדמנות, בעצם?
ההזדמנות היא להוסיף עוד משהו ללו"ז הצפוף של היום-יום, אבל לא עוד מכונת כביסה שממילא תצטרכי לכבס, אלא משהו שאת ואני ממש, אבל ממש רוצות, ולא ממש מצליחות לשלב בחיינו. ולכל אחת יש משהו אחד כזה, או יותר נכון – כמה משואים כאלה. זה יכול להיות משהו רק בשבילך, להטעין את עצמך: אולי קורס מרתק ומעשיר או יציאה קבועה לבד או עם הבעל, חברה או אחות. משהו חד שבועי, מעניין ולא מעיק. כזה שתרגישי שהוא נועד רק עבורך.
אולי זה דווקא להתחיל את השינוי בתזונה שאת כל כך רוצה, לך ולבני ביתך, נניח: להוציא את השתיה המתוקה מהבית ולהפוך את המים לשתיה המרכזית בימי הקיץ הלוהטים.
זה יכול להיות משהו שקשור לזוגיות, למשל: ערב אחד בו בעלך ואת שמים בצד את כל טירדות היום יום והדברים שצריכים וחייבים לסדר ולפתור ופשוט מזכירים לעצמיכם שכדי שכל המשפחה מסביב תתפקד בצורה בריאה וטובה - אתם צריכים להיטען מחדש ולקבל כח, אז אולי תבחרו לצאת להליכה, או אפילו לשבת לקפה במרפסת עם קפה ועוגה.
כל אחת בתחום בו היא באמת רוצה לעשות שינוי קטן, שהשפעתו תיהיה משמעותית לה וליקרים לה.

אז למה דווקא עכשיו?
כי "אחרי החגים" זה תמיד התחלה חדשה, לרוב גם עונה חדשה. תקופה בה האוויר משתנה, אורך היום משתנה, תכולת הארונות, בחלקה, משתנה (זה הזמן להוריד את בגדי הקיץ...), וכמו שקל יותר להתחיל דיאטה דווקא ביום ראשון, שמסמל שבוע חדש, כך קל יותר גם ליצור שינוי בפיתחה של תקופה חדשה.

אז איך עושים את זה?
1. מיני חזון - לפני הכל, דמייני לעצמי בפרטי פרטים ממש את השינוי שאת רוצה להכניס אל תוך חייך ומה הוא יוצר. אם בחרת בערב שאת מפנה לעצמך, דמייני איך את קמה בבוקר, איך את שולחת את הילדים באותו היום, מה את מורחת להם בכריך, מה את עושה במשך היום, מה את לובשת כשאת יוצאת מהבית לאיוורור שאת רוצה, מה את עושה שם ומה זה נותן לך. דמייני איך את חוזרת הביתה מאושרת ושמחה, וכמה כח זה נותן לך לשבוע שלאחריו.
אל תקמצני בפרטים, משום שהם מאפשרים לראות את השינוי כאפשרי ומציאותי, וניתן להשגה.
אני ממש ממליצה לכתוב את כל השתלשלות העניינים. זה יעזור לך כשיהיה לך קשה להתמיד בשינוי.
2. בשביל מה? - כשיש לך תמונת מצב חיובית, שמחה וטובה, שהשינוי הרצוי הוא חלק ממנו, שאלי את עצמך "בשביל מה?" למה לי כל זה וכתבי רשימה ארוכה ככל שניתן, למה שווה לך להתאמץ בשביל להכניס שינוי שהוא אולי קטן, אבל בסדר יום עמוס של בית וילדים יכול להיות גדול מאד.
בררי עם עצמך: מי תיהי אחרת כשתשיגי את השינוי ה'כאילו' קטן הזה, מה הוא יאפשר לך? מה ירוויחו ממנו הסובבים אותך?
ככל שיהיו לך יותר תשובות לשאלה "בשביל מה?" כך הסיכוי שתשיגי את השינוי שאת רוצה לאורך זמן גבוה יותר, שהרי כבר חודשים שאת רוצה וזה לא יוצא, אז למה עכשיו זה יצליח?
כי עכשיו את מפרטת את כל הסיבות שבעולם לחשיבות המטרה שלך, ובמקום "סתם לנשום אוויר" תביני שאת תרגישי שיש לך משהו אחד שהוא רק שלך ושאת לא רק בשביל אחרים, תחכי לערב הזה והציפייה תרגש אותך כל השבוע, תחזרי עם כח ואנרגיות לילדים שצריכים אמא רגועה, לבעל ששמח לראות את אשתו מרוצה, לעובדות בצוות שנמאס להם לשמוע אותך מדברת רק על החלק הסזיפי של היום-יום. כשתכירי נשים חדשות זה יגדיל את מעגל החברות שלך, ויעלה בך את האנרגיה, יאפשר לך להתחלק עם נשים נוספות בעצות, רעיונות, תוכניות... ועוד ועוד.
וכל "בשביל מה" כזה פרקי לעוד "בשביל מה" נוספים. אם בעלי יראה אותי שמחה זה יתן לו חשק יותר לעזור לי, ואז גם יהיה לי קל יותר וכו'.
רשימת ה"בשביל מה" זה ההבדל בין סתם לרצות שינוי בחיים לבין להשיג אותו. כי אם מתברר לך שהדבר חשוב עד כדי כך – את תמצאי את הדרך להשיג אותו.

3. בוחן מציאות - אחרי שאת יודעת מה את רוצה, מה השינוי יעשה בחיים שלך וכמה את רוצה אותו – בדקי איך את יכולה לשלב אותו ביום-יום. לשם כך חשוב גם להיות מציאותיים ולבחון עם הסביבה עד כמה הדבר אפשרי. אם נמשיך את הדוגמא על אותו ערב שאת רוצה לפנות לעצמך, חשוב שהדבר יהיה בתיאום עם כל מי שיכול לעזור לך שהדבר יתבצע. אם זה בעל שנשאר לשמור על הילדים, או אם זו הילדה הגדולה, ואולי שכנה בדלת ממול או אמא שלך שבפנסיה ותשמח לעזור. זה השלב בו את יותר ממוזמנת לשתף את מי שיכול לעזור ולבקש את עזרתו.
ככל שיהיו פחות התנגדויות ברקע – יהיה קל יותר ליישם את השינוי ולהתמיד בו.

4. שומרים - אז כבר יש לך סידור לילדים, ואת מחליטה שאת יוצאת. אבל אז פתאום מחליט בן החמש שהוא עושה סקנדל, או שאת חושבת פתאום שעדיף להישאר בבית כי יש הררי מכונות... או שהקורס הזה מידי יקר ויותר חשוב לקנות את הארון ההוא... כל אלו נקראים "השומרים", שמגנים עלייך מפני שינויים בחיים, ששומרים על השיגרה שלך ולעיתים שומרים חזק מידי כך שאת לא יכולה לעשות צעד אחד קדימה.
שימי לב שככל שאת קרובה יותר להשגת המטרה – יהיו יותר שומרים שיצעקו יותר חזק. זה הוכחה שאת בדרך הנכונה. אל תוותרי.

5. התמדה - ברוך השם כבר יצאת מהבית. כבר הלכת לקורס, להליכה, לגינה עם ספר טוב, או כל דבר אחר... היה לך כיף.
"טוב, מספיק", את מדברת אל עצמך "איזה יופי שהתאפשר לי, עכשיו אני צריכה להיות הגיונית ולזכור שיש מטלות בחיים ואין זמן לפינוקים או לשינויים... רק אם ממש אצטרך אעשה זאת שוב..."
טעות!
ככה בדיוק את חוזרת אל הנקודה בה היית "לפני החגים". לנקודה בה מאד רצית את אותו השינוי אבל לא יישמת אותו.
לא צריך להגיע למצב של "חייבת" כדי לעשות שינוי, שהרי אז כבר תעשי מה שצריך בכל מקרה. החכמה היא לעשות את הדברים ממקום של בחירה, כי אז יש יותר יישוב הדעת ושיקולים שמתאימים גם לך וגם לסובבים אותך. ואז גם יש סיכוי גבוה יותר שהשינוי ישאר ויהפוך לחלק מהשיגרה.
ואם עדיין קשה לך – בקשי את עזרת השותפים שבחרת, שיזכירו לך למה מלכתחילה ביקשת את עזרתם.

כדאי לזכור כמה דברים:
1. לכל שינוי כל שהוא יש זמן הסתגלות משלו. קחי את זה בחשבון, הכיני את עצמך לכך והבטיחי לעצמך לקחת את הזמן בסבלנות אך לא לוותר לעצמך. הזכירי את כל ה"בשביל מה", ואם זה מספיק חשוב – את תעמדי בכך.
2. לכל שינוי יש מחיר ורווח. את הרווח כבר בדקת. זה כל הרשימה של "בשביל מה", אך חשוב לוודא שהמחיר מתאים לך ושווה את השינוי. אם עדיין הרווח יהיה גדול יותר – עשית בחירה נכונה.
3. ישנם שינויים שכדאי ורצוי לתזכר אותם עד שיכנסו לשיגרה שלך ויהפכו לחלק ממנה. למשל, אם בחרת להכניס מים לשתיה היומית שלך, שימי תזכורת בפלאפון קצת אחרי השעה בה השעון המעורר מצלצל. זה יזכיר לך למלא את קנקן המים ולהעמידו במטבח, במקום גלוי, ואולי כבר לשתות כוס אחת על קיבה ריקה. בשעה 12:00 בצהריים תיהיה לך תזכורת קבועה נוספת שתזכיר לך למלא את בקבוק המים שעל ידך וללגום ממנו שוב, אם לא עשית זאת עד עכשיו. וכך הלאה, בהתאם לסדר היום שלך.
אם החלטת שבכל יום שלישי עד יוצאת לקורס, הזכירי לעצמך ביומן ביום שני בצהריים, כך תוכלי להיערך מראש ולהפוך את היציאה למשהו אפשרי יותר ונעים יותר.


זכרי ששיגרה היא איכות חיים ואיזון שכל אחד מאיתנו צריך, וככל שהיא תתאים יותר לצרכים שלך ותאפשר לך גם מקום לשינויים קטנים, כך שהיא תיהיה ברוכה יותר.

שיהיה קיץ בריא ושמח, ושיגרה טובה וברוכה.

אימון אישי
 

מסע כבד
 

הזדמנות גדולה לשינוי קטן 

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אימון אישי, כלים לשינוי, הנחיית זוגות,  מסע כבד